ת"א 11439-05-19

תקציר

הנתבעים חויבו לשלם את מלוא הסכום שנגבה מכוח פסק הדין בעקבות בקשה לעיכוב ביצוע. על פי התקנות, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים אלא בהתקיים תנאים ספציפיים. כדי לעכב את הביצוע, על הנתבעים להוכיח כי יש להם סיכוי טוב לזכות בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, כאשר האחרון הוא השיקול העיקרי. הנתבעים לא הצליחו לבסס במידה מספקת את טענתם כי נגרם להם נזק רב ובלתי הפיך כתוצאה מביצוע פסק הדין, במיוחד נוכח אחזקותיהם המהותיות במקרקעין והעסקאות הפיננסיות הגדולות שביצעו לאחרונה. למרות שיש חשש קל לגבי יכולתו של התובע לפרוע לנתבעים אם הערעור יצליח, השופט לא רואה בכך סבירות. גם סיכויי הנאשמים להצליח בערעור אינם נתפסים בעין יפה. לפיכך קבעה השופטת כי שני שלישים מהסכום שנפסק ישולמו לתובע ללא דיחוי, ואילו את השליש הנותר יש להפקיד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. בנוסף, בקשתה של הנתבעת מס' 3 לדחייה לפי חוק דחיית מועדים נדחתה מאחר שהיא אינה זכאית וממילא אין בכך תועלת מיתר הנתבעים. השופטת התייחסה גם לחוסר תום הלב של הנתבעים ולבקשה מטעה, אך בחרה שלא לדחות אותה על הסף, אלא לשקול אותה בעת קביעת ההוצאות. ההחלטה מאריכה את מועד ביצוע פסק הדין ליום 18.3.2024 ומורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעת ביחד ולחוד.