תא"ק 31513-03-16

תקציר

הסכם הפשרה בין לוין לחיים עבדי צדק, ששימש כקבלן של הראשון, נחתם ב-16 בספטמבר 2015 והסדיר את הפרדת הצדדים. על פי ההסכם, צדק הודה בחוב בלתי מעורער של 3 מיליון שקל ללוין, והסכים לפרוע סכום זה בתשלומים מוסכמים. בתמורה, הסכים לוין שלא לנקוט צעדים משפטיים לגביית החוב, בתנאי שהתשלומים ישולמו בהתאם ללוח הזמנים שנקבע. בנוסף, צדק ויתר על כל תביעה לציוד שנותר באתר הבנייה והכיר בזכותו המוחלטת של לוין עליו. למרות חתימתו על ההסכם, טען צדק בבית המשפט כי הוטעה והופעלו עליו לחצים לחתום עליו, וכי שווי הציוד שנלקח שלא כדין על ידי לוין עולה על סכום החוב. עם זאת, השופט קבע כי טענותיו של צדק חסרות שחר, שכן בהסכם הפשרה צוין במפורש כי צדק ויתר על כל תביעה לציוד. השופט גם לא מצא ראיות לתרמית או לחץ הקשורים להסכם הפשרה, וציין כי עדותו של צדק עצמו סותרת את טענותיו. יתר על כן, כל טענה בנוגע לנסיבות הסכם ההתקשרות המקורי בוטלה בעת חתימת הסכם הפשרה. לפיכך, דחה השופט את בקשתו של צדק להתגונן מפני תביעתו של לוין, פסק הוצאות שימוע ללוין והורה לצדק לשלם 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.