רע"א 5080/97

תקציר

במקרה דנן, עמד בפני המבקש פסק דין המחייב תשלום חוב, אשר הביא למכירת מקרקעין בהליכי הוצאה לפועל. הנכס נמכר לקונה, המשיב מס' 2, לאחר שכונס נכסים, המשיב מס' 1, ניהל את המכירה; העסקה הושלמה ב-25 במרץ 1988, והנכס הועבר בסופו של דבר ב-29 באפריל 1997. המבקש ערער על המכירה, בטענה לאי הודעה כמתחייב מחוק ההוצאה לפועל, ולחשד לקנוניה של עסקאות כספיות פסולות בין המשיב מס' 1 לבין המשיבים מס' 3. בקשתו לבטל את המכירה נדחתה תחילה על ידי מנהל ההוצאה לפועל, בנימוק של סופיות האישור לרשם המקרקעין. בית משפט קמא תמך בדחייה זו, והניע את המבקש לערער. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על ההנחה של הערכאות הנמוכות יותר בדבר אישור סופי בלתי הפיך, וראתה בקנוניה או פגמים פוטנציאליים בהליך המכירה עילה לביטול. בהחלטה הודגש כי ראש ההוצאה לפועל היה צריך לקיים שימוע כדי לבחון טענות סותרות ולבחון האם חריגים מצדיקים בחינה מחודשת של אישור המכירה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי סעיף 34א לחוק המכר אינו חל עד למועד הרישום. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט לערעורים פסקי דין קודמים והורה למנהל ההוצאה לפועל לבחון מחדש את התיק, לרבות עיתוי בקשת הביטול והשפעתה על חובו של המבקש. לפיכך התקבל הערעור, כאשר ההוצאות תלויות בתוצאות הדיון. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ביניש הסכימו עם פסק דינה של המשנה לנשיאה ש' לוין, שניתן ביום 18.5.98.