בש"א 3857/99

תקציר

התיק נסוב סביב סיווג חומרי הגלם המיובאים על ידי המשיבים לייצור שימורי דגים. המשיבים טוענים כי יש לסווג את חומרי הגלם תחת תת-סעיף אחר בתעריף המכס, ואילו העותר, המייצג את אגף המכס, מבקש לשנות סיווג זה. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס חל רק כאשר הטובין אינם משוחררים מרשות המכס, מה שאין כן כאן. כך, המשיבים יכולים לתבוע רק לפי סעיף 3 לחוק המסים העקיפים, הפוטר אותם מתשלום החסר. עם זאת, סעיף זה מחייב את החלטת מינהל המכס בנושא, שלא התקבלה. לפיכך, הטענה מוקדמת מדי. כמו כן, בית המשפט דן באפשרות ליתן סעד הצהרתי, הנתון לשיקול דעת, ומגיע למסקנה כי יש להתירו כסעד חלופי, במיוחד כאשר הטובין טרם שוחררו מהמכס. השופט מדגיש את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, הנגזרת ממנה מחוק היסוד, ומציין כי על בתי המשפט לנטות להעניק סעד זה, במיוחד כאשר קשיים כלכליים מונעים מנישומים לתבוע את זכויותיהם. בנוסף, השופט מדגיש כי החלטת הממונה נדרשת בטרם פנייה לבית המשפט לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. מאחר שתנאי זה לא התקיים, התביעה נדחית, והעותר זוכה בהוצאות.