ת"א 43854-02-10

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תאונת דרכים בה היו מעורבים אופנוע ורכב מגדל. התובעת, חברת ביטוח, מבקשת להשיב מחצית מתשלומי הפיצויים ששולמו לרוכב האופנוע, כפי שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובצו הפיצויים. השאלה המרכזית היא האם חניית רכב המגדל בצד הדרך, האסורה בדרך כלל אלא אם כן הרכב התקלקל, היוותה סיכון תעבורתי, ואם כן, האם היה קשר סיבתי בין חניה זו לבין התאונה. פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית ומגיע למסקנה כי הנהגים המעורבים בתאונה מרובת כלי רכב נושאים ביחד ולחוד באחריות לנזקי הגוף של הנפגעים. לאחר מכן הוא מתעמק בחוקיות של חניית רכב מגדל בצד הדרך ובסיכון התחבורתי הפוטנציאלי שהוא עלול להציב. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי חניית רכב בכביש בינעירוני, במיוחד למשך מספר שעות, יוצרת סיכון תעבורתי חמור. כמו כן, היא קובעת כי חניית רכב המגדל אכן יצרה סיכון שהוביל לתאונה, תוך קיום דרישת הסיבתיות החוקית. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעת לפצות את התובע בגין מחצית מתשלומי נזקי הגוף ששולמו לרוכב האופנוע. החלטה זו מתבססת על עדותו המהימנה של עד חסר פניות, המאשרת את הקשר הסיבתי בין חניית רכב המגדל לבין התאונה. כתוצאה מכך, הנתבע אחראי גם לשכר טרחת עורך הדין של התובע ולהוצאות משפט אחרות.