סע"ש 55416-08-20

תקציר

פסק דין זה מקורו בתביעה שהגישה עובדת ניקיון, המועסקת על ידי הנתבעת 2, נגד מעסיקה והלקוח שאצלו הוצבה, הנתבעת 1, ונתבעת נוספת שהייתה בעלת המניות היחידה ודירקטורית בנתבעת 2. התובעת טענה כי פוטרה שלא כדין מעבודתה עקב הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שיווי זכויות האישה, ותבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, שכר עד הלידה ובמהלך התקופה המוגנת, דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי חגים, החזר הוצאות אשפוז, והפעיל את החוק להגברת אכיפת דיני העבודה נגד הנתבעת 1. בית הדין מצא כי חוזה ההעסקה של התובעת עם הנתבעת 2 היה לתקופה קצובה של תשעה חודשים ולא חודש עקב פקיעת החוזה והמגבלות שהטילה מגפת הקורונה, אשר מנעו מהנתבעת 2 לשבץ את התובעת במקום עבודה חדש. משכך, אי חידוש החוזה לא נחשב לפיטורים לפי חוק עבודת נשים, ועל כן הנתבעת 2 לא פעלה שלא כדין בעניין זה. זאת ועוד, בית הדין קבע כי לא ניתן להטיל על הנתבעת 1 אחריות לפיטורי התובעת, שכן לא הוכח כי ביקשו את החלפתה, וחזקת הפיטורים עקב הריון לפי חוק עבודת נשים לא חלה במקרה זה. באשר לתביעה לשוויון הזדמנויות בעבודה, שוכנע בית הדין כי ההיריון לא היווה גורם בהליכי הפסקת העבודה ולכן דחה גם טענה זו. התובעת גם לא הצליחה בתביעתה נגד הנתבע 3, שכן בית המשפט לא מצא כל סיבה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אותו אישית באישומים נגד החברה. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפיצויים כנגד הנתבעת 2 בגין אי קיום שימוע לפני פקיעת החוזה, ופסק לה 5,000 ₪. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע 858 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-1,285 ₪ עבור דמי חגים מהנתבעת 2. בקשותיה להחזר הוצאות אשפוז ואכיפה כנגד הנתבעת 1 לפי חוק הגברת אכיפת דיני העבודה נדחו בשל חוסר ראיות וקיום התנאים הקבועים בחוק. מאחר שתביעות התובעת התקבלו באופן חלקי בלבד, הוטל עליה לשאת בהוצאות כל הנתבעים, בסך 8,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו.