ע"ע 57330-05-11

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין עובד, שעבד כנהג מערבל בטון, לבין מעסיקו על זכאויות העובד בעקבות התפטרותו. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל במידה רבה את טענות העובד, אך המעסיק ערער על החלטה זו. הסוגיות המרכזיות נוגעות לזכאות העובד לתשלומים שונים בהתאם לחוקי העבודה בישראל, לרבות פיצויי פיטורים, אי תשלום קופות גמל, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. בנוסף, היו טענות הקשורות להלוואה שהעמיד המעסיק לעובד, ולבקשת העובד לוותק נוסף. בית המשפט המחוזי דחה את רוב ערעור המעסיק. בית המשפט קבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד, כאשר בנו של המעסיק ניהל את העסק, והעובד עבד מעל 100 חודשים. בית הדין אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לפיה העובד זכאי לדמי הבראה, לפדיון חופשה שנתית ולפיצויים שונים בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה. כמו כן, בית הדין פסק לטובת העובד בנוגע לתביעתו לפיצויי פיטורים ותוספת ותק, למעט האחרונה, אשר נדחתה מחמת התיישנות סטטוטורית. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור המעסיק בשני עניינים. ראשית, ביחס להלוואה שניתנה לעובד, קבע בית הדין כי העובד לא הוכיח די הצורך כי פרע אותה במלואה ולכן הורה לעובד לפצות את המעסיק על יתרת הסכום, הצמודה לאינפלציה ובריבית שנצברה מסיום יחסי העבודה ועד לפירעון מלא. שנית, בית הדין קיבל את טענת המעסיק כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על עסקו, שכן הוא עסק בעיקר בשיווק צמיגים. עם זאת, בית הדין נימק את החלטתו בכך שהעובד עבד בעסק הסעות נפרד במסגרת פעילות המעסיק, ומכאן שצו ההרחבה בענף ההסעות חל במקרה זה. מאחר שצווי ההרחבה בשני הענפים קבעו שיעורים זהים להפרשות לפנסיה, טענת המעסיק בנקודה זו נכשלה. לעובד נפסק הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, והחלטת בית המשפט ניתנה בהיעדר שני הצדדים.