ע"ע 263/05

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן ארבעה ערעורים הנוגעים לחוק פיצויים לנפגעי גזזת, הקובע פיצוי לנפגעים שקיבלו טיפול קרינתי לגזזת, וכתוצאה מכך מחלות ספציפיות. נקבע כי המערערים סובלים מנכות מטיפולי קרינה, אך ערערו על החלטות שונות של הוועדה הרפואית לעררים הנוגעות לאחוזי הנכות שנפסקו. סוגיות הליבה שנדונו כללו את מסגרת הזמן המותרת למדינה לערער על החלטות של ועדות רפואיות, גם כאשר סוגיות אלה לא הועלו תחילה ברמת הוועדה, והאם ניתוחים לגידולים שנחשבו ממאירים – שנמצאו מאוחר יותר שפירים – זכאים לפיצוי. בית המשפט קבע כי גם ללא מגבלת זמן סטטוטורית, יש להגיש ערעורים תוך זמן סביר, המשקפים עקרונות כלליים של גילוי נאות והגינות. יש לציין כי בית המשפט קבע כי ועדות רפואיות יכולות לבחון מחדש את התביעות, מבלי להיות מוגבלות לטענות שהובאו בפניהן, ובכך לאפשר הערכה מקיפה. באשר לגידולים שפירים, נימק בית המשפט כי למרות אי הכללתם ברשימה המוגדרת של מחלות בנות פיצוי, השפעתם של ניתוחים שבוצעו בחשד לממאירות ראויה להכרה. הודאת המדינה כי נמשכים הדיונים להרחבת רשימת המחלות הניתנות לפיצוי שיחקה להחלטתו הסופית של בית המשפט להעביר את עניינם של חלק מהמערערים בחזרה לוועדה הרפואית לעררים לדיון מחדש. השופט צור תמך בהכללת נכויות שפירות הקשורות לגידול בחוק, והדגיש את כוונת המחוקק לתקן עוולות שנגרמו למי שעברו קרינה. מנגד, הנשיא אדלר חלק על כך, וטען כי לשון החוק מציעה פיצוי מובהק רק על מצבים ממאירים, ואין מקום להרחבה שיפוטית של היקף החוק. בסופו של דבר, הורה בית המשפט על החזרת עניינם של המערערים לוועדה הרפואית לבחינה מחודשת בהתאם לעקרונות שנדונו, בהתאם לפרשנותו של השופט צור על פני זו של הנשיא אדלר.