ע"פ 13761-05-10

תקציר

המשיב היה מעורב בקטטה עם המתלוננת, במהלכה תקפה אותה. בית משפט קמא זיכה את המשיבה תוך שהוא מקבל את טענתה להגנה עצמית וקובע ספק סביר באשר להיקף הפגיעות שנגרמו למתלוננת. המדינה ערערה וטענה כי דבריו של המשיב עצמו מהווים הודאה באשמה, וכי מסקנתו של בית משפט קמא בדבר הגנה עצמית וסיבתיות הפגיעות אינה נכונה. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וקבעה כי מעשיה של המשיבה אינם מהווים הגנה עצמית, שכן היה לה די זמן לעזוב את המקום או להתקשר למשטרה, ומשכך, מעשיה לא היו נחוצים באופן מיידי. כמו כן, נמצא כי השבר באפו של המתלונן אמנם לא היווה חבלה חמורה, אך הוא עולה כדי פגיעה ממשית כהגדרתה בחוק. משכך, התקבל הערעור, הורשע המשיב בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, והתיק הועבר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.