דב"ע מח/9 - 2

תקציר

התיק נסוב סביב ערעורו של רופא על פסק דין שדחה את תביעתו לפדיון ימי חופשה צבורים בעקבות תורנויות רצופות. המערער, רופא אורתופד בבית החולים וולפסון, צבר ימי חופשה אלה על פי הסכם תזכיר משנת 1976 שקבע כי רופאים העובדים בשתי משמרות רצופות יקבלו יום חופש, שלא ניתן לפדות אותו אלא לצורך לימודים לבחינות התמחות. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם קיימת עילה חוקית או מוסכמת לפדיון ימי חופשה אלה. בית המשפט קבע כי פדיון ימי חופשה אינו כלל כללי אלא חריג, ובמקרה זה נאמר במפורש בתזכיר כי לא ניתן לפדות ימי חופשה ספציפיים אלה. כמו כן, אי מתן יום חופש לאחר סבבים רצופים לא נחשב להתעשרות בלתי חוקית, שכן התזכיר צפה תרחיש זה ואיפשר צבירת ימים אלה ללימוד לבחינות. מאחר שהמערער לא מימש את זכותו לימי חופשה אלה במהלך עבודתו, והצדדים המעורבים הסכימו כי ימים אלה לא ייפדו בפיצוי כספי, דחה בית המשפט את הערעור. עם זאת, בית המשפט הוציא אזהרה למשיבה, מדינת ישראל, בדבר התנהלותם כמעסיק ואחריותם לטיפול בחולה. צבירת ימי חופשה מנוגדת להנחיות משרד הבריאות ועלולה לפגוע בבטיחות המטופלים. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בתי המשפט לא יפרשו הסכמים בניגוד לכוונת הצדדים.