רבני 1110808/11

תקציר

פסק דין ארוך זה דן בתיק גירושין בו בני זוג שניהלו נישואין כושלים מלכתחילה לא הצליחו להתגרש עקב סירוב האישה. לאחר שלושה ימי נישואין מלאי מחלוקות, נפרדו הצדדים ובילו שלוש שנים במאבקים משפטיים. הבעל ביקש מבית הדין לחייב את האישה להתגרש ממנו, ובית הדין נעתר לכך, בנימוק של הנזק הקשה שנגרם כתוצאה מהעיכוב לשני הצדדים, ובמיוחד לבעל המבקש להקים משפחה חדשה. האישה, לעומת זאת, השתמשה בגירושין ככלי מיקוח וסחיטה, ודרשה מהבעל פיצוי כספי. בית המשפט מיצה את כל הסנקציות האפשריות, לרבות קנסות כספיים, הגבלות על תנועותיה של האישה ותביעות נזיקין נגדה, אך ללא הועיל. לאישה לא היו נכסים פיננסיים והיא נתמכה על ידי הוריה, כך שהיא לא הושפעה מהסנקציות. פסק הדין אישר את מאסרה של האישה למשך חמש שנים או עד שתסכים להתגרש, המוקדם מביניהם, וראה בכך את האמצעי היעיל היחיד לסיום העיגון הממושך. בית המשפט הדגיש את חומרת המצב, בו נפגעו זכויותיו הבסיסיות של הבעל לחירות ולהקמת משפחה חדשה, ועקשנותה של האישה וההפגנות הבלתי חוקיות הפכו את ההמתנה שתשנה את דעתה לחסרת טעם. הם גם לקחו בחשבון את ההשלכות הרוחביות של ההחלטה, בתקווה שהיא תעביר מסר ברור שירתיע את תופעת העיגון והשימוש בגירושין ככלי סחיטה. פסק הדין היה כפוף לאישורה של נשיאת בית הדין הרבני הגדול.