פש"ר 27796-04-11

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב ניסיונו של כונס נכסים למקסם את ערכו של נכס הנמכר לצורך פירעון חובות. כונס הנכסים נועד לאזן בין האינטרסים של בעלי הקרקע לבין נושיהם. במקרה זה, הכונס החליט לערוך סבב תמחור לאחר שההצעה הראשונית לא הייתה תחרותית מספיק. החלטה זו מתבססת על פסיקות קודמות של בתי המשפט המדגישות מקסום מחיר המכירה ותחרות הוגנת, כאשר רק נסיבות חריגות מאפשרות איחור בהגשת הצעות. המבקשים, שהגישו את ההצעה הראשונית, טענו כי הכונס חרג מסמכותם והפר את אינטרס ההסתמכות שלהם. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, פירש את ההחלטה הקודמת כניסיון למקסם את המחיר וקבע כי המבקשים היו מודעים לצורך באישור בית המשפט. עוד הדגיש בית המשפט כי כונס הנכסים פעל בהגינות ובתום לב. עוד צוין כי לא נפגעה זכותם של המבקשים לשימוע ראוי. בסופו של דבר אישר בית המשפט את המכירה במחיר הגבוה יותר, ודחה את בקשת המבקשים למכור להם את הנכס במחיר הראשוני.