ת"א 18092-08-20

תקציר

התובעת, רשת בתי קפה, תבעה את הנתבעת, זכיינית לשעבר, בגין תשלום שני שטרי חוב בשווי 100,000 ₪ כל אחד. הנתבעת חתמה על שטרות אלה כערבה לחובותיו של צד שלישי, שהפעיל בית קפה זכיינות תחת המותג של התובעת. הרקע שאינו שנוי במחלוקת מלמד כי הנתבע ביטל את הסכם הזיכיון שלו עם התובעת ומכר את זכויותיו לצד שלישי, נועם עטר, אשר חתם על הסכם זיכיון חדש ועל שני שטרי החוב המדוברים. כאשר עטר פשטה את הרגל, פנה התובע לנתבע כערב. הנתבע הכחיש כי חתם על השטרות וטען כי גם אם כן, התובע לא מילא את חובת הזהירות שלו בכך שלא יידע אותו על חובו ההולך וגדל של עטר. התובעת, לעומת זאת, הציגה חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד המאשרת את חתימת הנתבעת ותצהיר מהיועץ המשפטי שלה המאמת את החתימות. בית המשפט קיבל את ראיות התובעת, וקבע כי הנתבע אכן חתם על שטרי החוב. בנוסף, קבע בית המשפט כי השטרות תקפים וכי התובעת לא נדרשה לשלוח לנתבעת הודעה על חובו של עטר על פי הדין החל. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת הנתבע כי התובעת הפרה את חובת תום הלב בכך שלא הודיעה לו במועד על החוב ההולך וגדל של עטר. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי חבות הנתבעת מוגבלת לסכום החוב שנצבר עד סוף אוקטובר 2018, שהסתכם ב-160,060 שקל, לצד 5,000 שקל הוצאות ו-17,550 שקל שכר טרחת עורך דין. פסק הדין קיבל את תביעת שטר התביעה בחלקה והורה לנתבעת לבצע את התשלומים בתוך 45 יום. אם הנתבע נענה, התובע היה סוגר את תיק ההוצאה לפועל הקשור; אחרת, הקפאת ההליכים תבוטל, והתובע יוכל לחדש את הליכי ההוצאה לפועל לאחר עדכון יתרת החוב.