ת"א 525/06

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות זהות שהגישו בנימין ברש וחגי ואנדריאה כובש על בעלות בנכס. ברש, שהיה הבעלים המשותף של הנכס עם אחיו, חתם ב-1999 על הסכם מכר עם הכובשים למכירת הקרקע לבנייה. עם זאת, בשל מס רווחי הון גבוה, בוטל הסכם המכר בשנת 2000 ושני הצדדים חתמו על הסכם ביטול פיקטיבי. הכובשים שילמו את מלוא התמורה עבור הקרקע באמצעות שר, ששימש כסוכנו של ברש, אך הכספים לא הועברו לברש. בינתיים טענו הכובשים גם לבעלות על קרקע חקלאית סמוכה, אותה רכשו מברש באמצעות בסמת שר, אשתו של מיקי שר. בית המשפט קבע כי הסכם הביטול היה למראית עין בלבד והסכם המכר נותר בתוקף. לפיכך, ניתנה לכובשים הקלה הצהרתית בדבר הבעלות בקרקע שנמכרה להם על פי ההסכם, בכפוף לתשלום מס שבח. עוד קבע בית המשפט כי הכובשים רכשו את הקרקע החקלאית מבר"ש והיו זכאים לבעלותה. נמצא כי מיקי שר הפר את חובת הנאמנות שלו כסוכנו של ברש בכך שלא העביר את ההכנסות מהכובש לברש. הוא חויב לשלם לברש סכומים אלה בצירוף ריבית והצמדה. בנוסף, הן שר והן דני זמיר, פרקליטו של הכובש, נמצאו רשלנים ואחראים לשיפוי הכובשים בגין מס שבח שהיה עליהם לשלם, סכום שיחושב על פי הנוסחה שנקבעה על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את כל הטענות נגד בסמת שר ומניולה בע"מ, ולא מצא ראיות למעורבותן. לבסוף, בית המשפט הורה לצדדים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, עם סכומים ספציפיים המחויבים למי שתביעותיו נדחו או התקבלו באופן חלקי.