ע"א 447/92

תקציר

במקרה זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריז על פסק דין אמריקאי בר-אכיפה בישראל, והורה להנרי רוט לשלם כמעט 20 מיליון דולר. המשיב ביקש אכיפה באמצעות מינוי כונסי נכסים לכלל נכסיו של רוט לפי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן לשכות ההוצאה לפועל הרגילות סברו כי אין ביכולתן לגבות סכומים כה גדולים ביעילות. ערעורו של רוט על החלטה זו התבסס על הטלת ספק באישיותו המשפטית של המשיב, ביכולת האכיפה המוקדמת של פסק החוץ ובצורך במינוי כונסי נכסים לאחר פסק הדין. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך הדגשת הנסיבות החריגות שבהן יש הצדקה לכינוס נכסים בשל מאמציו של רוט להתחמק מחובות והחזקות בנכסים שלא פורסמו. בית המשפט הסביר כי כינוס נכסים, חמור ככל שיהיה, מתאים מקום בו שיטות הוצאה לפועל רגילות עלולות להיות לא יעילות, תוך הדגשת האיזון בין זכויות החייב לבין יכולתו של הנושה לגבות חובות. פסק הדין הדגיש את אופיו הייחודי ואת תחולתו בשיקול דעת של כינוס נכסים, תוך פירוט המסגרות והעקרונות המשפטיים המנחים החלטות מסוג זה בישראל. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי מינוי כונסי נכסים הכרחי לאכיפה אפקטיבית של פסק הדין, נוכח מורכבות וגודל החוב הכרוך בכך.