ת"א 25383-08-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב איחור במסירת החזקה בדירה הנמצאת בפרויקט התחדשות עירונית. התובעים, בעלי הדירות והנתבעת, חברת בנייה, חתמו בשנת 2014 על הסכם עיבוי ובניה. על פי ההסכם, הנתבעת תבצע עבודות בנייה ותמסור את הדירה המשופצת לתובעים. היבט מרכזי של ההסכם ציין לוח זמנים לפרויקט, כולל סעיף המאפשר עיכובים פוטנציאליים. התובעים טענו לאיחור של כעשרה חודשים במסירת הדירה וביקשו פיצוי לפי חוק המכר (דירות). לטענתם, העיכוב גרם להם לאובדן הכנסות פוטנציאליות מדמי שכירות ודרשו פיצוי על סמך חוות דעת השמאי בסך 51,870 שקל, לצד תשלומים נוספים של 2,500 שקל בחודש למשך שלושה חודשים, ונזקים לא ממוניים בסך 50 אלף שקל. מנגד, הנתבעת טענה כי חוק המכר (דירות) אינו חל, שכן מדובר בפרויקט השבחת דירה קיימת. לטענתם, העיכוב נבע מגורמים שאינם בשליטתם, כמו עבודות שבוצעו על ידי עיריית חיפה וחברת החשמל. הנתבעים אף הדגישו את עמידתם בהתחייבויות החוזיות וטענו כי שילמו דמי שכירות לתובעים בגין תקופת האיחור. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעים, והורה לנתבעת לשלם להם 38,000 ₪ כפיצוי על העיכוב ועוגמת הנפש, לצד 1,367.13 ₪ עבור המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט, ו-5,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, שישולמו תוך שלושים יום. התובעים קיבלו גם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט על ידי המזכירות. פסק דין זה ניתן שלא בפניו ביום 27.11.2021.