ת"א 62725-08-21

תקציר

בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) בת"א 62725-08-21, נדונה תביעה שהגישו סוכן ביטוח (רפאל חטב, באמצעות אפוטרופוס) ושותפו (שלום בן שלוש) נגד חברת ביטוח (כלל חברה לביטוח בע"מ). התביעה עסקה בטענה כי שיעור החוב, בגינו נחתם הסכם פשרה בהליך קודם, נמוך משמעותית מהסכום הנתבע בתביעה המקורית, ולכן התובעים זכאים להשבת סכומים ששילמו ביתר. **רקע וטענות הצדדים:** * **ההליך הקודם:** חברת "כלל" הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד רפאל חטב, סוכן ביטוח ששימש אותה, בטענה כי חלק מהפוליסות בגינן קיבל עמלות בוטלו, ולכן עליו להשיב את העמלות. במסגרת ההליך הקודם, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, צורף שלומי בן שלוש (עורך דין) כצד ג', שילם בפועל את החוב, והוסכם כי "כלל" תעמיד את החוב על סך של 191,666 ₪, ונקבע מנגנון להגשת השגות על גובה החוב עד לתאריך מסוים. * **ההליך הנוכחי:** התובעים טענו כי חברת "כלל" לא סיפקה להם את הדוחות הנדרשים לצורך הגשת השגות על גובה החוב, ולכן הגישו תביעה לצו עשה וסעד זמני. התביעה תוקנה, והתובעים עתרו להצהיר כי חובם עמד על 53,193 ₪ בלבד (ולא 199,848 ₪ כפי שנכלל בהסכם הפשרה), וכי יש לזקוף לזכותם סכומים ששולמו וכן עמלות נפרעים שלא שולמו. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי הסכם הפשרה, למרות לשונו, התייחס להתחשבנות הכוללת של חובותיו של חטב כלפי "כלל", ולא רק למכירות שבוצעו בשנת 2019. **ניתוח משפטי וחידושים:** 1. **פרשנות הסכם פשרה:** בית המשפט נדרש לפרש את הסכם הפשרה, שנערך במסגרת הליך משפטי. על אף שההסכם השתמש במילה "מכירות" במקום "התחשבנות" בהתייחסו לחוב, בית המשפט קבע כי על סמך מכלול הנסיבות החיצוניות, לרבות טיב התביעה המקורית, כוונת הצדדים הייתה להסדיר את מלוא חובו של חטב. בית המשפט הדגיש כי במקרים בהם לשון ההסכם אינה ברורה לחלוטין, יש לבחון את אומד הדעת המשותף של הצדדים בעת חתימתו, תוך התחשבות בהקשר הרחב שבו נחתם. 2. **עיצוב הסכם פשרה ככלי לפתרון סכסוך:** בית המשפט הביע ביקורת על אופן ניסוח הסכם הפשרה, וציין כי הוא "דוגמא לניסוח רע של הסכם פשרה, אשר לא מוביל לסיום הסכסוך אלא גורם להליך מאוחר במקום ניהול ההליך המקורי לגופו". כלומר, הסכם הפשרה, אשר נועד לסיים מחלוקת, למעשה יצר מחלוקת חדשה סביב פרשנותו, והוביל להליכים משפטיים נוספים. 3. **הטעיה וחוסר תום לב:** בית המשפט קבע כי התובע, מר שלומי בן שלוש, שינה באופן חד צדדי את לשון ההסכם מ"התחשבנות" ל"מכירות" מבלי ליידע את נציגי "כלל" במהלך המשא ומתן, וזאת בחוסר תום לב. בית המשפט הסתמך על עדויותיהם של נציגי "כלל" (מר אלי כהן ועו"ד ענבל לביא) ששללו את טענת התובעים כי הוסכם על הסדר חוב המתייחס רק למכירות 2019. 4. **חוסר ראיות לתמיכה בגרסת התובעים:** בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם, וכי עדותו של מר שלומי בן שלוש, שהיא עדות יחידה של בעל דין, לא נתמכה בראיות חיצוניות מספיקות. כמו כן, בית המשפט ייחס משקל מועט לתצהירו של אביחי חטב, בנו של רפאל חטב, שכן עיקר ידיעותיו היו מפי השמועה. 5. **נטל ההוכחה:** בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה להוכיח את טענתו בדבר פרשנותו של הסכם הפשרה, וכן את גובה החוב הנטען, מוטל על התובעים, וכי הם כשלו בנטל זה. **לסיכום:** בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה נערך על בסיס הבנה הדדית כי הוא נועד להסדיר את מלוא החוב של חטב כלפי "כלל" ולא רק חלק ממנו. השינוי הלשוני שביצע מר שלומי בן שלוש, מחוסר תום לב, לא שינה את מהותו של ההסכם. לאור זאת, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו בהוצאות. פסק הדין מדגיש את החשיבות של ניסוח ברור ומדויק בהסכמי פשרה, ואת ההשלכות של חוסר תום לב והטעיה בהליך המשפטי.