ת"א 922-06-22

תקציר

בית הדין בחן את בקשתו של התובע, שעבר תאונת עבודה שגרמה לקטיעת רגלו השמאלית מעל הברך, למינוי מומחה שיקומי. הנתבעים התנגדו לבקשה בטענה שהיא מוקדמת מדי מאחר שטרם הוצגו ראיות. בית המשפט הכיר בכך שמינוי מומחה שיקומי נעשה בדרך כלל בשלבים מאוחרים יותר של ההליך, אך במקרה זה, בשל אופי הפגיעה וההשפעה הפוטנציאלית על ניידותו ותפקודו היומיומי של התובע, היה צורך למנות מומחה בשלב זה. זאת למרות שנכות התובע נקבעה כדין ולא על ידי מומחים רפואיים, וכי הנתבעים סיפקו מסמכים המטילים ספק בצורך בכיסא גלגלים. בית המשפט הדגיש כי מומחה שיקומי יוכל לסייע בהערכת צרכיו הרפואיים של התובע ומגבלות התנועה הנובעות מהקטיעה, גם אם לא נקבע השימוש בכיסא גלגלים. כמו כן, בית הדין ציין כי זכאותו של התובע כנפגע תאונת עבודה אינה שוללת את הצורך במומחה שיקום. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה על מינוי מומחה לשיקום, ששכר טרחתו יישא בו הנתבעים.