עמ"ת 57338-11-21

תקציר

המערער, איש דת בעל נוכחות משמעותית בקהילתו, היה מעורב לכאורה במקרה של הסתה לאלימות באמצעות פוסט בפייסבוק, מה שהוביל לצו של בית משפט קמא המגביל את פעילותו ברשתות החברתיות, שלא הוגש עליו ערעור. תחת זאת, ביקש המערער עיון חוזר בהחלטה כעבור שלושה חודשים, אשר נדחתה, מה שהוביל לערעור זה. הערעור מערער על דחיית הבקשה לעיון חוזר, בטענה כי חלוף הזמן ושינוי הנסיבות מצדיקים תיקון. המשיב מכיר בפגיעה בחופש הביטוי של המערערת, אך לא חלק על ההחלטה הראשונית. בית המשפט מוצא טעם בטענת המערער כי ההגבלה החמורה על חופש הביטוי שלו אינה מוצדקת, במיוחד נוכח עברו ללא רבב בתקופות שלאחר הטלת ההגבלה. בית המשפט מדגיש את מעמדו החוקתי של חופש הביטוי ואת הצורך במבחן קפדני של ודאות מוחלטת כדי להצדיק הגבלות כאלה, שלא הוחל במקרה זה. בנוסף, בית המשפט מציין את אופייה הבלתי מידתי של ההגבלה, אשר אינו מונע לחלוטין מהמערער להפיץ תכנים מסיתים, שכן קיימים עבורו אפיקים אחרים לעשות כן. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, וההגבלה על פעילותו של המערער ברשתות החברתיות מוסרת.