עש"א 57539-06-14

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים בנוגע לחלקה של המערערת בהוצאות התחזוקה של הבית המשותף. המפקחת קבעה כי יש לחשב את חלקה של המערערת על פי שטח דירתם, כמפורט בחוק המקרקעין, וחייבה אותם לשלם 971 ₪ עבור חלקם בהוצאות. המערערים טענו כי הם לא סירבו לשלם אלא רצו לבדוק את הספרים כדי לבדוק את החישובים, וכי תשובת המשיב אינה חוקית. עוד טענו המערערים כי מחו על שיטת החיוב בשנת 2011, וכי החישובים היו שגויים שכן הם לא לקחו בחשבון פרטים מסוימים. המשיב טען, כי טענות המערערת הן בעיקרן עובדתיות ואינן צפויות להתקבל, וכי שיקול דעתו של הממונה צריך לעמוד. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי המערערת לא פעלה כדין בכך שעיכבה את תשלומיהם מבלי לפנות תחילה לאסיפה הכללית או למפקח על המקרקעין. הראיות גם לא תמכו בטענת המערער כי הם מחו בשנת 2011. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם לשנות את שיעור החיוב המופחת שקבע הממונה, או להתערב באי גילוי המסמכים על ידי המשיב – מה גם שהמערערת לא פעלה לפי הנוהל הנכון לבקשתם. בית המשפט אישר גם את החלטת הממונה לחייב את המערערת בהוצאות משפט בגין אי התייצבות לדיון ללא הודעה מוקדמת. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערערת כי תשלומי השוכרים נקבעו על 100 ₪ לחודש, וקבע כי הערעור אינו תקף. בשים לב לתרומות הצדדים, הורה בית המשפט למערערת לשלם את הוצאות המשיב בגין הערעור, והחזיר את יתרת הפיקדון.