ע"א 1981/90

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון דוחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעות מזונות בעקבות גירושין של בני זוג. הערעור נסוב סביב סוגיות שיפוטיות, כלומר לאיזו ערכאה יש סמכות לדון בתיק. המערערת הגישה תחילה תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכן הגישה שם תביעת מזונות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המזונות שהוגשה לאחר מכן, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי, וקובע כי לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בענייני תביעת גירושין ומזונות, כפי שנקבע בחוק סמכות בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). מאחר שהמערערת כבר הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני, לבית משפט זה הייתה סמכות בלעדית, ולבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות לדון בתביעת המזונות. בית המשפט העליון מוסיף ומדגיש כי לא ניתן לגבור על הוראות שיפוט בחוק בתי המשפט באמצעות הסכמים בין הצדדים. למרות שהמערערת חתמה על הסכם ממון עם בעלה, הוא לא אושר על ידי בית המשפט ולכן אינו תקף. עם זאת, לבן יש זכות לתבוע מזונות מאביו, בהסכמה או לא. פסק הדין מבהיר כי בתביעות מזונות לאחר שהבן מגיע לבגרות, יש לעמוד בתנאים משפטיים מסוימים. בנסיבות אלה, בית המשפט העליון דוחה את הערעור ומורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב.