ת"א 921/97

תקציר

התובעים, בכר ולוין (טיולי חשבונאות בע"מ), טענו כי הנתבעים, שלו ואברה הכט, לא קיימו את הבטחתם לתגמל את התובעים על עבודתם בליווי עסקת מקרקעין. הנתבעים היו אמורים לתגמל את התובעים בדירת דופלקס מפרויקט מסוים או בערכו הכספי, כאמור בכתב התחייבות שנחתם על ידי הנתבעים. הנתבעים טענו כי המסמך אינו תקף, וטענו לבלעדיות ולמגבלות על היקף התחייבותם, וכי חתימתו של הנתבע מס' 2 אינה מייצגת את חתימתו של הנתבע מס' 1. הם גם טענו לכפייה ועושק, שבית המשפט דחה, וקבע כי חובתם אינה כוללת מע"מ. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים, ואישר את תוקפו של כתב ההתחייבות ואת התחייבות הנתבעים, שכללה מע"מ. נקבע כי לנתבע מס' 2 הייתה סמכות לחתום בשם הנתבע מס' 1, והתחייבותם לא הייתה מותנית. כמו כן, קבע בית המשפט כי סעיף בהסכם הרכישה הסופי מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים דמי תיווך, ודחה את טענת התובעים כי על הנתבעים לשלם את כל שכר הטרחה המגיע לבעל הקרקע. הנתבעים חויבו להעביר את דירת הדופלקס שנבחרה לתובעים בתוך שלושה חודשים או, משלא עשו כן, לשלם את שוויו המוערך בתוספת 10% תוך חודש מיום ההערכה. כמו כן נפסקו לתובעים הוצאות משפט. פסק דין מקיף זה הסדיר את כל העניינים בתיק, ובית המשפט עודד את שני הצדדים לשים קץ להתפלפלויות נוספות.