ס"ע 20821-02-12

תקציר

התובעת, רופאת שיניים שהועסקה על ידי הנתבעת, תבעה תשלומים עבור דמי מחלה, דמי הבראה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה שלטענתה לא קיבלה במהלך עבודתה. היא גם ביקשה לזקוף את ימי המחלה והחופשה שלה בתלוש המשכורת שלה. הנתבעת טענה כי התמורה החוזית ששולמה לתובע היוותה עלות סופית וכי התובעת הסכימה לאמצעי תשלום זה. בית הדין קבע כי אין לדחות את תביעת התובעת על סמך הסכם קיבוצי שנחתם לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה. ההסכם לא ויתר על תביעות פרטניות של עובדים ורק מנע מארגון העובדים לטעון תביעות עתידיות. לפיכך, ההסכם הקיבוצי לא חתם את סוגיית שכרה של התובעת או זכויותיה. נמצא כי שכרה של התובעת התבסס על העלות למעסיק, שהייתה לגיטימית, וכי היא הסכימה לאמצעי תשלום זה. עם זאת, בית הדין קבע כי אין לכלול דמי מחלה, דמי חגים ודמי חופשה בעלות המעסיק. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לתשלומים נוספים עבור רכיבים אלה. בית הדין בחן את תביעות התובע לדמי מחלה בגין שתי תקופות מחלה, בשנים 2006 ו-2009. נמצא כי התביעה לשנת 2006 נדחתה מחוסר ראיות, שכן התובע לא המציא תעודות מחלה. עבור שנת 2009 קיבל בית המשפט את התביעה ופסק לתובע דמי מחלה בסך 32,490 ₪ עבור 57 ימים. עוד קבע בית המשפט כי יש לזקוף לתובעת 33.44 ימי מחלה נכון למועד הגשת התביעה. בית המשפט קיבל את תביעתה של התובעת לדמי חגים, וזיכה אותה ב-24,680 ₪ עבור 44 ימי חג. עוד נפסק כי על הנתבעת לזכות התובע ב-84 ימי חופשה. בית המשפט דחה את התביעה לדמי הבראה והחזר נסיעות, וקבע כי התובעת הסכימה במפורש לכך שאלה ייכללו בשכרה. השופטת דחתה גם את התביעה לפיצויים לפי חוק הגנת השכר, שכן רוב תלושי השכר של הנתבעת היו תקפים. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי, והנתבעת חויבה לשלם לתובעת את הסכומים הנזכרים לעיל, לזקוף את ימי המחלה והחופשה שלה ולשלם את שכר טרחת עורך דינה. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.