עת"מ 24348-11-15

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את טענת פסילת הרישיון של העותר משום שהיא מסתמכת על פסיקה מיושנת. לטענת המשיב, תקנה 557(ה), שהוכנסה בשנת 2011, היא הדין החל וקובעת כי אם מופקד רישיון בידי הרשויות לפסילה נוספת, יש להציג תעודת פיקדון ולהתחיל את תקופת הפסילה מאותה הצגה. מנגד, העותר סבור כי הפקדת רישיונו במשטרה פוטרת אותו גם מהגשת תצהיר לבית המשפט בגין אותה עבירה. המסגרת הנורמטיבית סביב סעיף 42 לפקודת התעבורה וסעיף 61 משלימה את פקודת התעבורה, ומתווה את הליכי הגשת הרישיונות ותחילתן של תקופות פסילה. תקנה 557, המפרטת את דרכי ההגשה, היא נקודת המחלוקת העיקרית. העותר טוען כי עניינם אינו נופל תחת תקנה 557(ה), המחייבת פעולה נוספת אם הרישיון הוגש בתיק פסילה אחר. בית המשפט מסכים עם העותר, בקובעו כי הגשת רישיון במהלך חקירת משטרה נבדלת מרישיון "אבוד" ולכן תקנה 557(ב) ו-(ה) אינה ישימה. מאחר שרישיונו של העותר נלקח בחקירה ונשאר במשטרה, אין צורך בפעולה נוספת, וסביר להניח שתקופת הפסילה כבר חלפה. בית המשפט ממליץ לתקן את התקנות כדי להבהיר את המצב ולמנוע בלבול עתידי.