עמ"נ 46025-05-17

תקציר

הערעור מבקש לערער על סיווגו של שטח כ"מרפסת" החייב בארנונה, בטענה כי יש לסווגו כ"גג" שאינו חייב במס. המערער טוען כי ועדת הערר התעלמה מראיות עובדתיות ושגתה בדין בכך שלא שקלה את השימוש בשטח, וכי סיווג אחר היה ראוי יותר. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר. הוועדה בחנה את הראיות והטענות, בהתחשב בנגישות לאזור, בתפקודו ובפסיקה הרלוונטית, והגיעה למסקנה סבירה כי מדובר במרפסת. בית המשפט ציין כי הוא נזהר שלא להחליף את שיקול הדעת של הוועדה בשיקול דעת משלה, וההליכים המנהליים מגבילים את התערבות בית המשפט לפגמים ברורים כמו חריגה מסמכות או חוסר סבירות קיצוני, שאינם קיימים במקרה זה. קביעותיה העובדתיות של הוועדה, המבוססות על הראיות, נעשו כראוי ולא סותרות על ידי המערער. בנוסף, הוועדה שקלה את מבחן ה"שימוש", שקלה אותו לצד מבחני עזר אחרים, ומסקנתו התיישבה עם הפסיקה המקובלת. טענות המערערת בדבר אי השימוש בשטח והכללתו באחוזי הבנייה זכו להתייחסות סבירה על ידי הוועדה, ובית המשפט לא מצא חוסר סבירות קיצוני בהחלטה. ככלל, החלטתה המנומקת היטב של הוועדה, העולה בקנה אחד עם הפסיקה אינה מצדיקה התערבות, והביאה את בית המשפט לדחות את הערר ולאשר את סיווג השטח כמרפסת החייבת בארנונה. המערערת אחראית להוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.