ד"נ 4/82

תקציר

במקרה של בית המשפט העליון התמודדו השופטים עם סוגיה משפטית מורכבת של חובות מזונות ילדים ושיפוי בין בני זוג גרושים, כאשר מעורב גם ערב. ערעורו של הבעל נגד גרושתו בעניין מזונות ושיפוי נדחה פה אחד על ידי בית המשפט, תוך שהוא תומך בממצאים לפיהם האישה אינה יכולה להרשות לעצמה לפרנס את עצמה ובכך מעכב את חובת השיפוי שלה. עיקר המחלוקת הייתה תפקידו של הערב. השופטים ש' לוין ואלון טענו נגד זכותו של הבעל לאכוף את חובת הערב באופן מיידי, והציעו כי מאחר שהשיפוי נדחה בשל מצבה הכלכלי של האישה, על הערב ליהנות מאותו עיכוב כדי למנוע פגיעה במזונות הילד. החלטה זו התבססה על העיקרון לפיו אכיפת חובת הערב עלולה לפגוע בזכויותיו של הקטין למזונות. עם זאת, השופט יהודה כהן חלק על כך, והציע בתחילה כי בעוד שכספי המזונות יישארו על כנם, על הערב לפרוע לאישה נכסים אחרים באופן מיידי. בסופו של דבר, השופט ברק, בתמיכת הנשיא שמגר, דגל בדרך ביניים: על הערב למלא את חובותיו כלפי הבעל באופן מיידי, תוך דחיית זכויות הפירעון של האישה עד לכשירותה הכלכלית. ברק הדגיש כי גישה זו שמרה על החובות החוזיות ועל העקרונות המשפטיים מבלי לפגוע בטובת הילד. ההחלטה, ברוב קולות, אפשרה לבעל לפנות מיד לערב, תוך דחיית זכותו של הערב לתבוע בחזרה מהאישה, ובכך לדבוק בציפיות המשפטיות ובמדיניות החברתית תוך שמירה על טובת הילד.