ת"א 1004/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה של שוקר ניסים נגד החברה הכלכלית לשלטון מקומי בע"מ לתשלום המגיע לו בגין שירותי הפיקוח שניתנו, וכן לנזקים הנובעים מהתנהלות החברה כלפיו. בית המשפט פסק לטובת ניסים באופן חלקי. ניסים טען כי החברה חייבת לו 162,660 שקל בשכר טרחה שלא שולם, וסיפק ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענה זו. החברה הודתה בחוב בתשובתה, ולא יכלה להכחיש אותו מאוחר יותר. לפיכך, על החברה לשלם לניסים סכום זה. בית המשפט דחה את תביעתו של ניסים לריבית בוררת על הסכום שלא שולם, שכן הראיות התייחסו לחשבון המוחזק על ידי חברה שלא הייתה צד למשפט, וניסים לא הביא ראיות לגבי חשבונו האישי. החברה חויבה לשלם לניסים 39,135 שקל בתוספת ריבית, בגין אילוצו לעבוד כקבלן משנה בחברה אחרת, פרי. סכום זה נבע מההפרש בשכר הטרחה שהרוויח ניסים בגין ההסדר. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתו של ניסים לאובדן רווחים, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו, והחברה לא הייתה מחויבת להמשיך ולהעסיק אותו. זאת ועוד, בית המשפט דחה את התביעה לפגיעה במוניטין, שכן האירוע עליו ציין ניסים היה בודד ולא הובאה כל ראיה לכך שיחסו של הנתבע כלפיו פגע בשמו הטוב מול צדדים שלישיים. בית הדין דחה גם את התביעה בגין עוגמת נפש ונזקים אחרים, שכן ניסים לא סיפק פרטים או ראיות להוצאות, ועוגמת נפש היוותה סיכון סביר ביחסי עובד-מעביד. ניסים יישא בהוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין.