סע"ש 4427-01-19

תקציר

התובעת, ספרית במקצועה, תבעה את מעסיקה בגין שכר שלא שולם, הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי חגים, הוצאות נסיעה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, שכר עבור חודש העבודה האחרון, אי המצאת תלושי שכר ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעת אינה עובדת אלא עוזרת, מתמחה או עובדת עצמאית, והכסף ששילם לה הוא הלוואה. בית הדין קבע כי קיימים יחסי עבודה בין הצדדים. תקופת ההעסקה הראשונה הייתה מאפריל 2011 עד יוני 2012, במהלכה עבדה התובעת 17 שעות שבועיות כתלמידת תיכון, התקופה השנייה הייתה מספטמבר 2012 עד ספטמבר 2014, אז עבדה 17 שעות שבועיות כחיילת, והתקופה השלישית הייתה מאפריל 2016 עד פברואר 2017, בו עבדה התובעת במשרה מלאה במקום עובדת אחרת בחופשת לידה. השופט קיבל את גרסת התובעת לאירועים וחישב את הסכומים השונים המגיעים לה. התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר מינימום בסך 6,134 ש"ח לתקופה הראשונה, 33,589 ש"ח לתקופה השנייה ו-2,323 ש"ח לתקופה השלישית, כולם עם הפרשי ריבית והצמדה ממועדים נקובים. עוד נפסקו לתובעת פיצויי פיטורים בסך 2,027 ש"ח, 2,041 ש"ח בגין פדיון חופשות, 408 ש"ח ו-2,027 ש"ח דמי הבראה לתקופה הראשונה והשנייה, 6,300 ש"ח הוצאות נסיעה, 4,783 ש"ח בגין שכרה שלא שולם בפברואר 2017, 2,710 ש"ח ו-2,972 ש"ח הפרשות לפנסיה לתקופה השנייה והשלישית. 5,000 שקל פיצוי על אי הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, ו-6,000 שקל על אי המצאת תלושי שכר. הנתבע חויב לשלם לתובע 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.