ע"ע 17648-07-18

תקציר

פסק הדין דן בטיבה של ההשעיה במסגרת הליכים משמעתיים בשירות המדינה. השעיה, לפי פסק הדין, אינה עונש; במקום זאת, הוא משמש להגנה על השירות ועל אמון הציבור בו. מעסיק השוקל השעיה צריך להעריך בין היתר את חומרת העבירה, תפקידו ומעמדו של העובד, ההשפעה על עובדים אחרים ועל הציבור, פוטנציאל לעבירות נוספות והתנהגות קודמת. פסק הדין מבחין גם בין הליכים פליליים לבין הליכים מנהליים או משמעתיים, ומציין כי זיכוי במשפט פלילי אינו יכול בהכרח לעצור הליכים מנהליים. הסמכות להשעות עובד, מבהיר פסק הדין, משתרעת על מצבים שבהם הוגש ערעור על זיכוי, והיא מסווגת כשיקול דעת ולא כחובה. במקרה הספציפי שלפנינו, קבעו השופטים כי השעייתו של העובד עד תום הליך הערעור הייתה מוצדקת, בהתחשב בחומרת העבירות בהן הואשם ובמעמדו בארגון. השופטים מדגישים כי החלטה זו אינה מצביעה על עמדה כלשהי ביחס לערעור עצמו. לבסוף, פסק הדין מדגיש כי יש לכבד את החלטת המעסיק, ובית הדין לא יתערב אלא אם כן היא בלתי סבירה. לפיכך, הערעור על המשך ההשעיה נדחה.