ת"א 65069-06-21

תקציר

בפסק דין זה פסק השופט לטובת תביעת לשון הרע שהגישו התובעים נגד הנתבע. התובעים, שני אחים החברים במושב ובבעלותם קרקעות בתוכו, תבעו את הנתבע, אף הוא חבר מושב, בגין שליחת מכתבי לשון הרע לרשויות ואישים שונים. המכתבים נגעו להחלטת ועד ההתאגדות של המושב להקצות לתובעים קרקע חלופית להקמת לולים, בשל חסמים תכנוניים בחלקתם המקורית. הנתבע טען כי ההחלטה הייתה בלתי חוקית, התקבלה ללא סמכות ונגועה בניגוד עניינים שכן אחד התובעים היה חבר בוועדה. תחילה קבעה השופטת כי רק המכתבים הראשון והשלישי ששלח הנתבע פורסמו ברבים ולכן עונים להגדרת לשון הרע. תוכנם של המכתבים חולק לשלושה חלקים: אי חוקיות ההחלטה, ניגוד העניינים והטענה כי הוחלט להעניק לתובעים הטבות כספיות משמעותיות. השופט קבע כי טענה בדבר חוקיות ההחלטה אינה מהווה לשון הרע וכי טענת הנתבע לניגוד עניינים לא הוכחה. עם זאת, הטענה כי ההחלטה התקבלה כדי להיטיב כלכלית עם התובעים, וכי הטבות אלה ניתנו, נמצאה כלשון הרע. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שההחלטה העניקה לתובעים יתרונות כלשהם בהשוואה לחברי מושב אחרים. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע אינו יכול לטעון להגנת האמת בפרסום על פי החוק. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבע להגנה לפי סעיפים שונים בחוק איסור לשון הרע, שכן הוא לא עמד בקריטריונים להגנות אלה. לתובעים לא נפסקו פיצויים מעבר לנזק הלא ממוני, שכן הם כבר פוצו על ידי המושב בגין הפסדיהם הממוניים בתיק נפרד. לכל תובע נפסקו פיצויים לא ממוניים בסך 18,000 ₪, והנתבע חויב לשלם סך של 30,000 ₪ עבור הוצאותיהם ושכר טרחת עורכי דין. השופטת הדגישה כי הרחבת היקף התיק על ידי הנתבעת תרמה להוצאות שנגרמו לתובעים.