ע"א 9166-05-18

תקציר

פסק הדין דן בשני ראשי תביעות עיקריים; ליקויי בניה ודמי שימוש. אשר לליקויי הבנייה, נדחתה בקשת המערערים לבטל את קביעת המומחה ואת ממצאי בית משפט קמא כמעט בכל פרטיו, שכן בית משפט קמא מינה מומחה ואימץ את המלצותיו, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב. בית המשפט התייחס גם למעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ולמועד התיקונים, והפחית את הסכום שנפסק בגין התיקונים ב-50% בשל המחלוקת העובדתית. בטענה זו נדחו הערעורים ללא צו להוצאות. בסוגיית דמי השימוש פסק בית משפט קמא לטובת המערערים, בקובעו כי נאסר על הקיבוץ לגבות כספים מעבר לעלויות הפיתוח המאושרות ולהורות על החזר. אולם ערכאת הערעור קיבלה את ערעור הקיבוץ על פסק דין זה. בית המשפט פירט את הכשל היסודי של דיני החוזים במקרה זה, והדגיש כי המערערים לא ביקשו את ביטול החוזה וכי לא ניתן להשיב את החוזה ללא ביטול החוזה. ניסיונם של המערערים "לאכול את העוגה וגם לאכול אותה" באמצעות בקשת החזר כספי מבלי לבטל את החוזה, נתפס כמעשה של חוסר תום לב. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שתמכו בעמדת הקיבוץ והגיע למסקנה כי הסכם דמי השימוש תקף ויש לקיימו. לפיכך התקבל ערעור הקיבוץ, והמערערים חויבו לשלם לקיבוץ 25,000 ₪, כולל מע"מ, כהחזר אגרות והוצאות. ההחלטה התקבלה פה אחד.