ע"פ 593/18

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט את הערעורים על גזרי הדין שנגזרו על שני קטינים שהיו מעורבים בעבירות מין חמורות בקורבן בן 12 עם מוגבלות. בית המשפט קובע כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי השיקום, ההרתעה וחומרת העבירות, והדגיש כי הקטינים ניצלו את נקודות התורפה של הקורבן. בעוד שירות המבחן המליץ על טיפול שיקומי שאינו נעול, בטענה כי כליאתם עלולה לעכב את שיקומם, בית המשפט נתן עדיפות לגורמים אחרים כמו הרתעה ציבורית וחומרת העבירות, שכללו מעשי כפייה ותוקפנות כלפי הקורבן. למרות ההכרה באתגרים ובתנאים הלא אופטימליים של השמת העבריינים במעונות נעולים לשיקום, במקום מאסר בפועל, בית המשפט מדגיש אמצעי זה כהכרחי בשל חומרת פשעיהם והאמפתיה המינימלית שלהם כלפי הקורבן. הכרעת הדין מכירה בקושי הנוסף בשל עברו הקודם של המערער מס' 1, הכולל עבירות אלימות מורכבות, המצדיקות עוד יותר את העונש שהוטל. בית המשפט מדגיש כי החלופה של מעון נעול לקטינים עדיפה על מאסר, העולה בקנה אחד עם האינטרסים של צדק, שיקום וביטחון חברתי. לפיכך, שני הערעורים נדחים, ושני המערערים ישובצו במעונות נוער נעולים מוגדרים כפי שנגזרו עליהם במקור, תוך הדגשת האיזון בין שיקום לבין הצורך להעביר מסר מרתיע חזק לקטינים לגבי השלכות מעשיהם.