ס"ע 22131-11-11

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא לקבוע מי הועסק התובע, עובד ניקיון, על ידי: הנתבעת מס' 1 (אשמורת), שסיפקה שירותי ניקיון, או הנתבעת מס' 2 (טבע), החברה שהתובע עבד בחצריה. מסקנת פסק הדין היא כי שני הנתבעים היו מעסיקים משותפים של התובע, אם כי לא במשך כל תקופת העסקתו – העסקתו של התובע על ידי טבע החלה כחצי שנה לאחר שהחל לעבוד באתר שלהם. התובעת הועסקה במקור כעובדת ניקיון על ידי אשמורת, אך עד מהרה הועברה לעבוד במחסן של טבע לבקשתה של האחרונה. הוא עבד בעבודות שונות במחסן מעבר להיקף שירותי הניקיון שאשמורת התחייבה לספק, וטבע פיקחה על עבודתו באופן פרטני. טבע גם מילאה תפקיד משמעותי בהעסקתו ובפיטוריו של התובע. למרות שהתובע הגיש את התפטרותו מאשמור בשל הנסיעה הארוכה לעבודה, הדבר נמצא בלתי סביר שכן אשמור סיפקה הסעות, ולכן ההתפטרות לא נחשבה תקפה. התובע זכאי לפיצויי פיטורים מחברת טבע, שכן החברה יזמה את פיטוריו. השופטת קובעת כי התובע עבד במשרה מלאה וחייבים לו תשלומים נוספים עבור תוספת מחלקתית, הפרשות לקרן פנסיה ודמי הבראה – הכל לפי שכר המינימום ותקופת העסקתו בטבע. סכומים אלה, יחד עם ימי חופשה שלא שולמו בעבר, ישולמו על ידי טבע. בנוסף, אשמור מחויבת לפצות את התובע בגין הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן פיצויים בחסר עבור התקופה בה עבד התובע תחתן. סכומים אלה, יחד עם סכום קטן של דמי הבראה, ישולמו ביחד ולחוד על ידי שני הנתבעים. דמי הודעה מוקדמת מנוכים מהתשלומים שאשמור חייבת לתובע, שכן הוא לא מסר הודעה מוקדמת על התפטרותו. הפרשי ריבית והצמדה יתווספו לכל הסכומים החל מיום 9.6.2011, וטבע חויבה לפצות את התובע בגין הוצאותיו המשפטיות. כן מפורטת זכאותו של התובע לערעור, אותו יש להגיש תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים.