בש"פ 3201/10

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במקרה של אלימות במשפחה כלפי אישה הרה, בו הואשם המשיב (הבעל) בשורה של סעיפים של תקיפה, איומים והיזק בזדון. כתב האישום מפרט מספר אירועי אלימות ואיומים כלפי המתלוננת (האישה), לרבות אירוע בו היכה המשיב את המתלוננת באמצעות מטאטא וגרם לה לחתך עמוק בקרקפתה בהיותה בחודש התשיעי להריונה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת שחרורו של המשיב למקום חלופי במקום מעצרו, למרות החשש למהימנות עדותו של המתלונן והיעדר תאריכים מדויקים לחלק מהעבירות הנטענות. החלטה זו התבססה על הצעת דודו ודודתו של המשיב לפקח עליו. עם זאת, חלופה זו אותרה בסמוך למקום מגוריה של המתלוננת, ושירות המבחן המליץ שלא לעשות זאת. לאחר ערעור המדינה התקבלה ההחלטה באופן חלקי. בית המשפט מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות המתלוננת וברישומים הרפואיים המצביעים על הצורך בטיפול לאחר אירועי אלימות. בעוד שלבית המשפט המחוזי היו ספקות באשר למהימנותה של המתלוננת בנוגע לשימוש הנטען של המשיב בסמים, אושר כי המשיב אכן השתמש בסמים, גם אם לא במידה הנטענה. גם קרבתו של המיקום החלופי המוצע למגורי המתלונן היוותה מקור לדאגה. בסופו של דבר, הערעור הצליח להשאיר את המשיב במעצר, אם כי ניתנה לו האפשרות להציע מקום חלופי אחר שהיה רחוק יותר ממקום מגוריה של המתלוננת. בית המשפט הדגיש כי ההחלטה על האמצעי החלופי תהיה נתונה בסופו של דבר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. המשך מעצרו של המשיב נקבע עד לתוצאות הסדרים אלה.