רע"א 8896/03

תקציר

פסק הדין הוא תוצאה של תיק סכסוך אשראי. המבקש לווה כספים מהמשיב מספר פעמים והשתמש בספרי קודש עתיקים כעירבון. משהגיש המשיב כנגד המבקש בקשות מרובות להוצאה לפועל, ביקש האחרון רשות להתגונן בבית המשפט, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. התיק הגיע לבית המשפט העליון, שם שקלו השופטים אם להעניק למבקש רשות לערער על פסקי הדין הקודמים. שופטי בית המשפט העליון המליצו להגביל את היקף הערעור לסוגיה אחת – היתר ההעסקה – ושני הצדדים הסכימו. עיקר הוויכוח התמקד בשאלה האם עסקאות האשראי בין הצדדים כפופות לדין התורה, ובפרט לדרישת "היתר עסקה" על פי הדין הדתי כדי להצדיק חיובי ריבית. המבקש טען, כי הימנעותו של המשיב מלהמציא לו העתק מהיתר זה משמעה שהאחרון איבד את הזכות לגבות ריבית. בית הדין ציין כי הערכאות הנמוכות בחנו היטב את הסוגיות ולא מצאו עילה להתערב, למעט עניין היתר ההעסקה. הם קבעו כי תצהירו של המבקש, שציין הסכמה לדבוק בדין תורה, טעון בירור נוסף. לפיכך, בית המשפט העליון העניק למבקש רשות ערעור אך ורק בסוגיית היתר ההעסקה. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך בירור בהיבט זה. יתר פסק דינו של בית משפט השלום נותר ללא שינוי. בית המשפט העליון הדגיש כי החלטה זו לא צריכה לשאת בעלויות כלשהן למי מהצדדים.