ע"א 4603/07

תקציר

הערעור והערעור שכנגד עניינם בפסק דין המחייב את המערערים לפצות את המשיב בגין פגיעות שנגרמו לו בתאונת דרכים. המשיב, יליד 1923, סבל משבר בירך שמאל עקב התאונה ונזקק לטיפול ושיקום בבית חולים. בית משפט קמא האמין לעדויותיהן של המשיבה ובתה אשר תיארו את הצורך של המשיב בעזרה לאחר התאונה וקיבל את גרסתם לאירועים. השופט ציין גם את הימנעותם של המערערים מלהציג ראיות סותרות כלשהן. בית המשפט מינה מומחה רפואי שאישר את הצורך של המשיבה במקל הליכה עם חצובה והגיע למסקנה כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית. בית משפט קמא פסק למשיב פיצויים שונים, לרבות תשלומים חודשיים בגין סיוע עתידי. המערערים ערערו על פסק הדין וטענו כי פסק הדין אינו סביר, מתעלם ממצבו הרפואי הקודם של המשיב וכי הסכומים שנפסקו מופרזים. המשיב ערער נגדית, וטען כי התשלומים החודשיים צריכים להתבסס על תוחלת חיים ארוכה יותר. ערכאת הערעור קבעה כי אין בכוונתה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, שכן הן התבססו על עדויות מהימנות והמערערים לא הציגו כל ראיה סותרת. עוד ציין בית המשפט כי נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא להעריך את הנזקים וכי פסיקת הפיצויים הייתה סבירה. זאת ועוד, דחה בית המשפט לערעורים את טענות המערערים בדבר מצבה הבריאותי הקודם של המשיבה וייחוס בעיותיה הנוכחיות לתאונה. באשר לערעור שכנגד, קבע בית המשפט כי תשלומים תקופתיים בגין סיוע עתידי מוצדקים בשל הקושי לאמוד את תוחלת החיים ואת חומרת פגיעתו של המשיב. בית המשפט דחה אפוא הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא.