ת"א 48807/03

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת מס' 2, אלמנתו של ערב המנוח. ההחלטה מתבססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, לנתבע אין יריבות עם התובע שכן כל הראיות מצביעות על כך שמערכת היחסים הייתה אך ורק בין התובע לבין המנוח. שנית, הערבות היא התחייבות אישית שפוקעת עם מותו של הערב; לפיכך, האלמנה אינה יכולה להיות אחראית לחתימת בעלה על החוזה. שלישית, הערבות אינה תקפה בשל פרק הזמן המשמעותי בו המשיך התובע לעשות עסקים עם החברה מבלי לרענן את הערבות, מה שהוביל ליצירת חיובים חדשים שנים לאחר פטירת הערב. העיזבון חולק לפני שנים, ועל פי דיני הירושה, לא ניתן להטיל על היורש אחריות לחובות שלא הוסדרו אלא אם כן היה מודע להם. דרישת התובעת, שהוגשה שנים לאחר חלוקת העיזבון, אינה סבירה. בנוסף, האלמנה לא ידעה על ענייניו המסחריים של בעלה ולא ניתן היה לצפות ממנה באופן סביר. רשלנות התובע באימות תוקף הערבות ועדכון הערב הביאה להיווצרות חוב ללא בטוחה תקפה. לבסוף, התרת תביעות כאלה תהיה מנוגדת למדיניות השיפוטית הרצויה, שכן שחרור תביעות מיותרות סותם את מערכת בתי המשפט ומקשה על תיקים ראויים להישמע. התובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך של 12,000 ₪, בצירוף מיסים וריביות רלוונטיים.