בש"א 25655-06-18

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך על זכות דיירות מוגנת במסעדה בעקבות מותו של הדייר המקורי. בן זוגו של הדייר המנוח, הנתבע, טען כי הוא יורש השכירות, אך התובעים, המקורבים למנוח, חלקו על כך. על פי החוק, על מנת שהנתבעת תוכר כשוכרת, עליה להוכיח כי הייתה בת זוגו של המנוח לפחות שישה חודשים לפני פטירתו וכי הם חיו יחד בתקופה זו. התובעים טענו כי הנתבע והמנוח התגרשו טרם מותו והעבירו לה את זכות הדיירות המוגנת במסגרת הסכם הגירושין ביניהם. מנגד, הנתבע טען כי הם לא התגרשו והמשיכו לחיות יחד עד לפטירתו. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה וקבעה כי היא הייתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו. נקבע כי בני הזוג נפרדו בשנת 1997, וזכות הדיירות המוגנת הועברה אז לנתבע. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת נטשה את המסעדה המושכרת והעבירה את ניהולה לבנה, דבר המהווה הפרה של הסכם השכירות. בנוסף, נמצא כי הנתבע עשה שימוש פסול ברכוש משותף הקשור לבניין, תוך הפרת ההסכם. השופט הורה לנתבעת לפנות את חוזה השכירות ולפצות את התובעים בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין. גם דמי השכירות נקבעו על 3,850 שקל בתוספת מע"מ חודשי. ככלל, תביעת התובעים התקבלה, והנתבע נדרש לפנות את המקום ולשלם את החיובים שנקבעו.