עב"ל 137/10

תקציר

לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי, הוחלט כי הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי להידחות. בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע כי המערער לא היה צולע וכי חבישת הכיפה לא הייתה לצרכי עבודה, וממצאים עובדתיים אלה מתקיימים. עוד נקבע בפסק הדין כי פציעתו של המערער כתוצאה מתקרית הירי אינה יכולה להיחשב כתאונת עבודה, שכן לא מדובר באירוע אקראי אלא בניסיון מכוון לפגוע באדם ספציפי, גם אם מדובר במקרה של טעות בזיהוי. הנסיבות אינן מתיישבות עם פסיקות קודמות שהכירו באירועים המתרחשים במהלך הנסיעה לעבודה או ממנה כתאונות עבודה. יתר על כן, הירי לא היה קשור לעבודתו של המערער. השופטים הכירו בקושי שבתיק ובאוזלת היד החקיקתית שהוא מציג. נציג המעסיקים התנגד וטען כי יש להכיר במערערת כנפגעת תאונת עבודה, אך רוב השופטים הסכימו כי יש לדחות את הערעור. החלטה זו התקבלה ללא צו להוצאות.