ת"פ 22413-06-13

תקציר

הנאשם נעצר והואשם בשוד בנסיבות מחמירות ובכניסה לישראל שלא כדין. הוא היה עצור במשך כמעט שנתיים במהלך המשפט. הראיות נגדו כללו טביעת כף יד שנמצאה בזירת הפשע, דברי הנאשם למודיע ושקריו בחקירות. עם זאת, הנאשם טען כי שהה במקום אחר בעת השוד והיה בירושלים רק כדי לחפש עבודה. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשם מאשמת השוד, אך הרשיע אותו בשהייה בלתי חוקית בישראל. לאחר מכן ביקש הנאשם מהמדינה לשלם את הוצאות ההגנה שלו ולפצותו על מעצרו, תוך הסתמכות על סעיף 80 לחוק העונשין. המדינה התנגדה לבקשה. בית המשפט בחן את הראיות שעמדו לרשות התביעה בעת הגשת כתב האישום ומצא כי תובע סביר לא היה עושה כן על סמך מיעוט הראיות, שכללו את טביעת כף היד, שקריו של הנאשם והודאתו לכאורה בפני המודיע. יתר על כן, נסיבות המקרה הצדיקו פיצוי, לרבות ניהול ההליך, משך ההליך המשפטי והתנהגות המשטרה והמודיע. טענת המדינה כי הנאשם הסכים למעצרו נדחתה, שכן הנאשם הסכים לכך בהיעדר חלופה ובשל יעילות ההליך. בית המשפט פסק לטובת הנאשם והורה למדינה לשלם לו 214,330 שקל, כולל הוצאות הגנה ופיצויים בגין מעצרו, בצירוף הצמדה וריבית.