ת"א 481/99

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהוגשה נגד המדינה והמועצה המקומית בגין תאונה שהתרחשה לכאורה בשנת 1982, כאשר התובע היה תלמיד. התביעה הוגשה באפריל 1999, למעלה מ-17 שנים לאחר האירוע הנטען. הן המדינה והן המועצה טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. התובע טען מנגד כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות באופן שונה, תוך התחשבות בתקופות בהן בתי המשפט לא פעלו, לרבות שביתה ופגרת חגים, ולכן התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט בחן האם הנתבעים יכולים להעלות את טענת ההתיישנות, בהתחשב בכך שלא כללו אותה בכתב ההגנה הראשוני שלהם. בקשת המועצה לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף את טענת ההתיישנות התקבלה, שכן בית המשפט מצא כי הם מילאו את הדרישה לעשות כן ב"הזדמנות הראשונה". בית המשפט חישב את תקופת ההתיישנות וקבע כי התביעה אכן הוגשה מחוץ לתקופה זו. כתוצאה מכך, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה. התובעת נדרשה גם לכסות את הוצאות חוות הדעת הרפואית של הנתבעת מס' 1.