ע"א 14211-02-13

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף תביעה להחזרי מע"מ בסך 104,000 ₪ כנגד המשיב. התביעה באה בעקבות הסכם חליפין משנת 2003 לעבודות אלומיניום בפרויקט בנייה, אשר בוטל מאוחר יותר, מה שהוביל להתדיינות משפטית בשנת 2005 שהסתיימה בפסק דין משנת 2011 שחייב את המערערים לשלם תשלומים מסוימים למשיב. המשיב ביקש לדחות את התביעה הנוכחית, בטענה כי ניתן היה להביאה כתביעה שכנגד בתביעה הקודמת, ועל כן היא נדחית כעת. המערערים טענו כי התביעה מתייחסת לתשלומים ששולמו לאחר הגשת התביעה הקודמת, בעקבות הסדר פשרה עם רשויות המס, ולא ניתן היה להעלותם באופן סביר קודם לכן. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בהתבסס על דוקטרינת ההשתק המורחבת ועקרון סופיות הדיונים, תוך שהוא מצטט שתי החלטות קודמות של בית המשפט העליון. עם זאת, הערעור מצליח להבחין בין המקרה הנוכחי לבין התקדימים המצוטטים, שכן נראה כי עילת התביעה של המערערים קמה באופן משמעותי לאחר תחילת ההתדיינות הקודמת. לפיכך מבוטל פסק הדין והתיק מועבר לדיון מלא, כאשר המשיב חויב בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.