ת"א 44905-08-10

תקציר

פסק הדין במקרה זה מתייחס לתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה מירי חייל צה"ל. התובעים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט, ברשות הפלסטינית, ואין להם נכסים בישראל. הנתבעת אינה מכחישה את האירוע או את פציעתו של התובע, אך מכחישה את הטענות בדבר סיבת האירוע. בית המשפט מוצא כי התובעים הציגו טיעון סביר, עם ראיות לכאורה לאירוע ולנזקיו, בעוד הנתבע לא הציג כל גרסה פוזיטיבית לאירועים או ראיה נגדית. באשר לסיכויי התביעה, בית המשפט מוצא כי ידם של התובעים על העליונה מבחינת החבות, אך שאלת סיווג האירוע כאקט מלחמתי מטה את הכף לטובת הנתבע לעת עתה. עם זאת, בית המשפט מציין כי חלק ניכר מהמחלוקת מצוי בתחום נטל ההוכחה המוטל על הנתבע. בסוגיית מצבם הכלכלי של התובעים, מקבל בית המשפט את טענתם כי חיוב בהם להפקיד ערבות ימנע מהם למעשה גישה לערכאות, נוכח אמצעיהם הכספיים המוגבלים וההוצאות הניכרות שכבר הוצאו להם לצורך הטיפול והשיקום של התובע. טענת הנתבעת כי חוסר היכולת הכלכלית של התובעים תומכת בטענתה כי לא יוכלו לשלם הוצאות אם תביעתם תידחה נדחית, שכן בית המשפט מכיר בזכות החוקתית לגישה לערכאות ללא קשר למצבן הכלכלי. באיזון בין האינטרסים העומדים על הפרק – אינטרס הנתבע בהשבת הוצאות, האינטרס הציבורי בהימנעות מתביעות סרק, והאינטרס של התובעים לגשת לערכאות ולהגן על זכויות הקניין שלהם – מוצא בית המשפט כי הכף נוטה לטובת התובעים. זכותם לקניין ולגישה לצדק, יחד עם עוצמת תביעתם וסכום הפיצוי הפוטנציאלי שיוכלו לקבל, גוברים על האינטרסים של הנתבע ושל הציבור. בנוסף, בית המשפט מציין כי עוני התובעים מפחית ממשקלו של אינטרס המדינה להבטיח את גביית ההוצאות. יתר על כן, בית המשפט בוחן את מערכת ההסכמות בין ישראל לרשות הפלסטינית לאכיפת ההחלטות השיפוטיות של כל צד, למרות שלטענת הנתבע הסדרים אלה אינם מיושמים בפועל. בית המשפט טוען כי קיים סיכוי שניתן יהיה לאכוף אותם בעתיד. גם לאינטרס הציבורי במניעת בזבוז משאבים שיפוטיים על טענות סרק, ניתן משקל מועט במקרה זה, שכן הטענה אינה מופרכת וחסרת סיכוי, במיוחד בהתחשב במצבם הכלכלי של התובעים ובאופיו של הנתבע. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי אין מקום לחייב את התובעים להפקיד ערבות להוצאות הנתבע. במקום זאת, הדיון יפוצל לשלבים, כאשר שאלת האחריות תוכרע תחילה. גישה זו נתפסת כמידתית וסבירה, החוסכת מהנאשמים הכנת ראיות רבות ומפחיתה את משקל האינטרס שלהם בהבטחת הוצאות. התובעים נדרשים להגיש תצהירים בתוך 45 יום, ולאחר מכן להגיש את הנתבע, והמשפט נקבע לספטמבר 2011. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 1.5.11.