רע"א 1006/07

תקציר

חוק הבוררות קובע כי רשות ערעור על החלטת בית משפט ניתנת רק במקרים חריגים, ומקרה זה אינו אחד מהם. המבקשים טענו כי הבורר לא הכריע בשאלת הפיצויים המגיעים להם, אך בית המשפט דחה טענה זו. הבורר קבע במפורש כי שני הצדדים לא עמדו בהתחייבויותיהם ודחה את תביעותיהם לפיצויים. בורר אינו נדרש לפסוק בכל תביעה המוגשת בפניו, ובמקרה זה, קביעות הבורר כי שני הצדדים הפרו את התחייבויותיהם היוו הכרעה בסכסוכים. טענות המבקשים בדבר ביטול לפי סעיפים 24(3), (4) ו-(5) לחוק הבוררות נדחו אף הן. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי לשני הצדדים ניתנה הזדמנות מספקת להציג ראיות. הבורר גם לא היה חייב למנות מומחה, מה גם שהצדדים לא יכלו להסכים על אחד כזה. זאת ועוד, בית המשפט לא ראה עילה לבטל את פסק הבוררות בהתבסס על סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, העוסקים בתקנת הציבור. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא תגובת המשיב, ולא נפסקו הוצאות.