ת"א 64669-10-18

תקציר

התובע במקרה זה ביקש סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בחלקות קרקע מסוימות שרכש מבני דודיו, הנתבעים. התובע טען כי הסכמי המכר עליהם חתם עם הנתבעים תקפים ומחייבים וביקש להיות מוכרז כבעלים של המקרקעין המדוברים. הנתבעים, למעט הנתבע 7, לא התגוננו מפני התביעה. בית המשפט בחן את תחולתו של סעיף 10 לחוק המקרקעין, המגן על רוכשים הרוכשים זכויות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמכות בתום לב על הרישום, גם אם הרישום היה שגוי. בית המשפט מצא כי בעוד התובע השלים את רישום זכויותיו בחלק מחלקות המקרקעין, דרישת תום הלב לא התקיימה בשל קרבתם של בעלי הדין והבעייתיות בעדותו של התובע. בנוסף, קבע בית המשפט כי המקרקעין המדוברים לא עברו הליכי הסדר, דבר המהווה תנאי מוקדם לתחולת סעיף 10. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי התובע לא מילא אחר תנאי סעיף 10 לגבי המקרקעין הרשומים על שמו ולכן אינו זכאי לסעד ההצהרתי המבוקש. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת התובעת בהתבסס על סעיף 73 לחוק הירושה, אותו פירש בית המשפט כחל רק על זכויות קניין ולא על זכויות מחייבות. בית המשפט ציין את אופיין המעין-חוקתי של זכויות הקניין והגיע למסקנה כי אין זה ראוי לפסוק בעניין בטרם הסתיים תיק קשור בבית המשפט לענייני משפחה. לבסוף, בית המשפט הכריז על הסכמי המכר כתקפים אך לא נעתר לסעדים המבוקשים של התובע. כל צד היה אחראי להוצאותיו ולשכר טרחת עורך דינו, ופסק הדין היה אמור להימסר לבאי כוח הצדדים.