ע"ו 22396-09-21

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בהערכה פסיכיאטרית ובאשפוזו לאחר מכן של אדם המכונה המערער. המערער אובחן ואושפז לפי הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק, המאפשרים אשפוז כפוי של אדם הנחשב כמסוכן פיזית מיידית לעצמו או לאחרים. על פי פסק הדין, החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את תקופת אשפוזו של המערער הייתה מוצדקת, שכן הוועדה הגיעה למסקנה סבירה כי המערער אכן מהווה סכנה לאחרים, תוך הסתמכות על ראיות להתנהגות אלימה ולאיומים כלפי בני משפחה. השופט הסכים עם הערכת הוועדה והדגיש כי אין להקל ראש בחששותיהם של בני משפחתו של המערער, שהכירו אותו היטב. עם זאת, השופט מצא פגם בכך שהוועדה לא שקלה כראוי חלופה לאשפוז, שכן היא בחנה את המקרה לפני תום צו האשפוז הראשוני בן 14 הימים. כתוצאה מכך, השופט קיבל חלקית את הערעור, הורה לקצר את תקופת האשפוז וחייב את הוועדה להתכנס מחדש כדי לדון בחלופות ולקבל החלטה חדשה עד למועד שנקבע. פסק הדין הדגיש גם את הצורך בזהירות בהתערבות בקביעות הוועדה ואת הדרישה לתשתית עובדתית מוצקה שתתמוך בהחלטה להאריך את האשפוז הכפוי. פסק הדין אפשר אפשרות לפרסום, תוך מחיקת פרטים מזהים, וחייב הודעה מיידית על פסק הדין לצדדים המעורבים.