רע"פ 5619/12

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור והחליט לדחותה, בקובעו כי התיק אינו מעלה סוגיות משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים המעורבים. טענת המבקש בדבר חומרת עונשו לא הצדיקה ערעור נוסף, שכן לא הייתה חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה. עניינו של המבקש כבר נדון בשתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את עבירתו החמורה ורשלנותו החמורה לרבות היסטוריה של 32 הרשעות תעבורה, ואת האינטרס הציבורי בהענשת עברייני תנועה המאיימים על שלום הציבור. בית המשפט המחוזי הפחית את עונשו של המבקש ל-30 חודשי מאסר תוך הקפדה על עקרון אחדות הענישה והבטיח עונשים דומים בעבירות דומות. טענתו של המבקש בדבר מהירות הנהיגה לא הייתה משכנעת בשל ראיות משמעותיות למהירות מופרזת, כגון עדויות ראייה ועדויות מומחים המצביעות על נהיגה במהירות המתקרבת ל-160 קמ"ש. בנוסף, הטענות בדבר חריגה מהעונש הקבוע בחוק היו חסרות בסיס, שכן סך כל המאסר עמד על 30 חודשים ללא מאסר על תנאי, בהתאם להנחיית בית המשפט לתעבורה. ההחלטה הדגישה את חשיבות ההרתעה והגמול בעבירות תנועה חמורות, ומאחר שהענישה לא סטתה מהמדיניות המקובלת, לא הייתה הצדקה לביקורת שיפוטית נוספת. לפיכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.