דנג"צ 917/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך קנייני בין העותרים לבין המשיב 5, שעניינו חוזה למכירת מקרקעין. התיק נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שפסק לטובת העותרים. המשיב ערער לבית המשפט העליון, אשר הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה לעותרים לקיים את החוזה ולשלם פיצויים מוסכמים. לאחר מכן ביקשו העותרים דיון נוסף בבית המשפט העליון, אך בקשתם נדחתה. בעקבות זאת עתרו העותרים לבג"ץ בדרישה לבטל את פסק הדין של בית המשפט העליון ולהחזיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי בית המשפט העליון חרג מסמכותו והתעלם מראיות מכריעות. לטענתם, פסק הדין שרירותי ונגרם לו עוול. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי סמכותו של בית המשפט העליון לדון בערעור אינה מוטלת בספק, וכי הטעויות הנטענות על ידי העותרים אינן מבוססות. בפסק הדין הודגש כי דיון נוסף אינו ערעור ואינו עוסק בהתנהלות בית המשפט אלא מתמקד בהכרעה המשפטית עצמה. בית המשפט מצא כי העותרים לא הצליחו להוכיח סתירה בין פסק דינו של בית המשפט העליון לבין פסיקה קודמת ולא ביססו את חשיבותו, מורכבותו או חידושו של פסק הדין. הודגש כי פסק דינו של בית המשפט העליון לא קבע תקדים ואינו ראוי לדיון נוסף. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרים בדבר נכונותו של המשיב לשלם את יתרת המחיר ופסיקת הפיצוי המוסכם, וקבע כי הן חסרות שחר. העותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. לסיכום, דחה בג"ץ את בקשת העותרים לדיון נוסף ואישר את פסק דינו של בית המשפט העליון.