ע"א 2271/09

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר דחה תביעת לשון הרע שהגיש עורך דין (המערער) נגד עורך דין אחר (המשיב). בערעור נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא קבע כי פרסום מכתב על ידי המשיב מהווה לשון הרע ולא הכריע בשאלות העובדתיות שהוצגו. עם זאת, פסק הדין מאשר כי המכתב נופל תחת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, אשר מטיל חסינות על פרסומים שנאמרו במהלך דיונים בבית המשפט או משא ומתן משפטי, ובכך דוחה את התביעה. חסינות זו משתרעת על מכתבי התראה ראשוניים שקדמו להליך משפטי, ובמקרה זה המכתב המדובר, שנשלח במסגרת סכסוך משפטי מתמשך, נחשב לחלק מההליך המשפטי. לפיכך, אין צורך בבירורים עובדתיים לגבי אמיתות המכתב. בנוסף, הערעור שכנגד בעניין חלוקת ההוצאות נדחה, שכן פסק הדין מחזק את החלטת בית משפט קמא שלא לפסוק הוצאות למשיב. המשיב תבע הוצאות שהוצאו בהליכי הביניים ובערעור, אך בית המשפט מוצא כי כל החלטה בהוצאות עומדת בפני עצמה. המערערת נדרשת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בהתחשב בהצלחת המשיב בערעור העיקרי ובערעור שכנגד המיותר.