רע"א 6130/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה הוגשה על ידי אחד הצדדים המעורבים בחוזה לפרויקט בנייה למגורים. המבקש טען כי הבורר שמונה לדון בסכסוכים הנובעים מהחוזה חרג מסמכותו וכי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם. המחלוקת המקורית התגלעה בין המבקשת, שפעלה כחברה משכנת לפרויקט, לבין הקבלן שנשכר על ידי המזמינים (שני הצדדים האחרים). משלא יכלו הצדדים להסכים, עבר העניין לבוררות כאמור בחוזה. לאחר הליך בוררות ממושך, פסק הבורר כי על המבקש, יחד עם המזמינים, לשלם לקבלן סכום נכבד. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבורר, אך בקשתם נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי הבורר פעל במסגרת סמכותו כאמור בחוזה וכי טענות המבקש נגעו יותר לשיקול דעתו של הבורר מאשר לסמכותו. בנוסף, קבע בית המשפט כי אכן ניתנה למבקש הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו. בקשת רשות ערעור זו לערכאה גבוהה יותר היא ניסיון נוסף לערער על פסק הבורר. עם זאת, השופט קבע כי טענות המבקש חסרות שחר וכי הליך הבוררות התנהל בהגינות. השופט הדגיש כי בוררות היא כלי ליישוב יעיל של סכסוכים מסחריים וכי צדדים המסכימים לבוררות מקבלים על עצמם את הסיכונים הכרוכים בכך. מאחר שלא נמצאו ראיות לפגיעה מהותית בצדק הטבעי, נדחתה בקשת רשות הערעור, ופסקי הדין הקודמים אושרו.